בכל סוף שנה הייתה מתקיימת שיחת טלפון במושב בדרום, על הקו היה נציג הסוכנות שהמוודא את כמות הארגזים אותה הנפיקו המגדלים מהישוב. בכל שנה כמות הארגזים הייתה בסביבות ה-700 ארגזים. נתון יפה למושב ולפרדסים והשיחה הייתה מסתיימת בפרידה ידידותית ואיחול 'נדבר בשנה הבאה…'
שנה אחת לפני שנת השמיטה, כשהתקשר איש הסוכנות למזכיר המושב הוא חטף הלם מתשובתו של מזכיר הקיבוץ. 'השנה יש לנו למעלה מ-2000 ארגזים'. איש הסוכנות ההמום החליט כי אינו מסתמך על שיחת הטלפון ולכן משלחת של הסוכנות תבוא למושב.
הגיעו אנשי הסוכנות למשדי המושב ונפגשו עם הנהלת המושב, במהלך הסיור הראו להם אנשי המושב את הרישומים של כמויות הארגזים. 'מה עשיתם השנה אחרת שיצאו לכל כאלה כמויות? האם החלפתם את שיטת הגידול'? התפלאו אנשי הסוכנות. חייך אליהם הרב ובמאור פנים פתח את חומש ויקרא והתחיל לצטט: "וצויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת… התבואה לשלש השנים". הקב"ה הבטיח לנו כי אם נשמור את שנת השמיטה ונשבות בה, השנה השישית תיתן פי 3 מבכל שנה, וכידוע לכם השמה הבאה היה שנת שמיטה…
